דרך הכוונה – רפואה סינית וצ'י קונג

שיחה עם :
גדעון רון – מטפל ברפואה סינית תלמידו של ואן ביורן, מטפל כ- 40 שנה

שון גודמן- מטפל ברפואה סינית תלמידו של הקים את אתר קצה המחט

אמיר ניסן- מטפל ברפואה סינית מורה לטווינה ולצ'י קונג

מירה ניסן – מטפלת ברפואה סינית ורפואה יפנית

אילן מיגדלי, שיטות האיזון של ד"ר טאן

להמשך קריאה »

ד"ר גדעון רון, מחבר הספר 'בריאות נוסח סין' (הוצ' אסטרולוג).
גדעון, הוותיק מבין העוסקים ברפואה הסינית בישראל,
תלמידו של ד"ר ואן בירן,
בן כיתתו של ג'ובאני ומוֹרם של פיטר דדמן וג'וליאן סקוט.

היום כמעט כולם מכירים בארץ את הרפואה סינית, איך אתה הגעת לזה לפני 40 שנה?
שילוב של אֵם שעבדה בקופת חולים ובן שתמיד רצה להיות רופא. רצה הגורל ואמי הבריאה מאיזו בעיה בעזרת הרפואה הטבעית, ולכן אני, עם סיום שירותי הצבאי מיד לאחר מלחמת ששת הימים, יצאתי לאנגליה ללמוד נטורופתיה ואוסטיאופתיה. שנתיים אחר כך, בשנת 1969 שמעתי בלונדון הרצאה על הרפואה הסינית מפי רופא יהודי בשם פליקס מאן. האזנתי לדבריו וחשתי סוג של התפעמות, הארה. קלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל חיי – לעסוק ברפואה סינית.

איך הדברים התגלגלו בהמשך?
השנה הראשונה ללימודי הרפואה הסינית הייתה עם ד"ר גיורא הראל (ישראלי שחי שנים רבות בחו"ל). בשנה השנייה הצטרפתי לבית הספר של ד"ר וורזלי וד"ר ואן בירן בלמינגטון-ספא. כעבור שנה הם נפרדו ואני המשכתי ללמוד עם ואן בירן בבית הספר שפתח בביתו בג'רארד-קרוס, לא רחוק מלונדון. היינו 5 תלמידים ישובים יחד אתו סביב שולחן האוכל בסלון ביתו. ככה למדנו. היינו הכתה הראשונה של ICOM. בשנת 1973 קיבלנו את הסמכת ה-Lic. Ac., בשנת 1974 את תואר ה-B. Ac. ושנה אחר כך נסעתי בהמלצת ואן בירן לטייוואן להשלמת הדוקטורט.

ספר קצת על ואן בירן
באמת אדם מקסים. ידען גדול ומורה טוב. והתאים לי גם אורח חייו הצמחוני. בכלל אהבתי את סגנון החיים שלו שכלל לא רק תזונה בריאה, אלא גם הליכה לישון מוקדם. ממנו למדתי שכל לילה, כשהולכים לישון, חושבים על המטופלים של אותו יום ושולחים להם אנרגיית ריפוי.

איך הוא לימד? מה היה חשוב לו להעביר?
מה שהוא לימד אותנו זה את ה-ACM (Authentic Chinese Medicine – רפואה סינית אותנטית). זה, לדבריו, מה שהיה בסין לפני שהקומוניסטים יצרו את ה-TCM. הלימודים כללו את חמשת האלמנטים, הסטמס, שש השכבות, שמונת המדדים ועוד. בעצם הכל.
אבל ההדגשה של ואן בירן הייתה לחזור, כל פעם מחדש, להקשר ממנו צמח הטיפול הסיני, כלומר לשאלה הראשונה שבספר הקיסר הצהוב. הוא חזר וציין שזה הדבר החשוב ביותר. הוא הדגיש שבשאלה הראשונה הזו יש את כל מה שצריכים לדעת על בסיס הגישה הרפואית/בריאותית הסינית. להזכירך בקצרה ובלשון חופשית, השאלה שנשאלה הייתה: מדוע האנשים היו פעם בריאים יותר וכיום הם בריאים פחות? והתשובה: פעם בני האדם חיו בהרמוניה עם הטבע: אכלו נכון, ישנו מספיק וכו'.

היום אי אפשר לחיות כמו פעם לכן ישנן עוד שאלות בספר, לא ?
נכון. אבל משמעות התשובה לשאלה הראשונה היא, שאותה "תוכנת ריפוי" שהתפתחה בגוף האדם, ושמאפשרת בכלל את השפעת המחטים והצמחים, פועלת על פי החוקים והכללים שבתוכם היא צמחה בטבע, ולא על פי אמות מידה מודרניות של מזון מתועש ושעות שינה לא סדירות. על זה נאמר: החברָה היא אמנם מודרנית אבל הגוף נשאר "פרימיטיבי"… שהרי מוטציה בגוף האדם זה סיפור של מאות אלפי שנים ולא של דור או שניים. וכדי לאפשר לגוף להגיב נכון לטיפול ברפואה הסינית, חשוב מאוד שניצור אצלו את התנאים המתאימים לכך.
את הכללים לתיפקוד נכון ומבריא מחלק ה-ACM לחמש הילכות חיים, כאשר כל אחת מהן מזוהה עם אלמנט אחר: התזונה עם האדמה, הנשימה עם המתכת, השינה עם המים, המוּדעות עם העץ והתנועה עם האש. זה מדור "שיעורי הבית" ברפואה הסינית.

כלומר אתה טוען שהרפואה הסינית היא לא רק מחטים, צמחים ומגע?
אמת. הרפואה הסינית היא גם מה שהזכרת אבל לא רק. היא גם חינוך לבריאות. זה הרי מה שעמד בבסיס הגישה הסינית בעת העתיקה, שמשלמים לרופא רק כל זמן שבריאים…

איך הייתה החזרה ממקום כמו אנגליה, שהייתה שם מודעות גדולה לנושא, לישראל, שלא מכירים בה אז בכלל את הרפואה הסינית?
זו באמת הייתה חוויה של ראשוניות. בתחילת 1976, מיד עם חזרתי ארצה, רואיינתי ע"י ירון לונדון בתוכניתו 'טנדו' (הטלוויזיה הייתה אז חד-ערוצית ובשחור/לבן). הוא התייחס אלי כמו אל אחד שמכופף כפיות… אבל לאט לאט, במשך השנים, צמחה ועלתה בארץ המודעות לנושא.
בשנת 1978, לאחר שהרצאתי על הרפואה הסינית בפני הצוות הרפואי של בית החולים 'זיו' בצפת, הם פנו אלי שאעבוד אצלם יום בשבוע. הסכמתי, אבל התניתי זאת בתשלום של דולר אחד לשנה. כלומר להיות על ה-Pay roll של בית החולים. חשבתי שבדרך זו אפשר יהיה להקנות לרפואה הסינית מעמד רשמי כלשהו. לצערי הנהלת בית החולים לא הצליחה להעביר החלטה שכזו והעניין לא יצא לפועל.
בשנת 1990 ארגנתי לרופאים ולאחיות של בית החולים 'אסף הרופא' יום עיון בנושאי הרפואה המשלימה. בעקבות הצלחת הכנס הוקמה שיר"ם מספר חודשים אח"כ.
בשנת 1994, סגרתי מעגל עם בית החולים בצפת, כשפתחתי וניהלתי שם את היחידה לרפואה משלימה (בלי הדולר לשנה…). שנה קודם לכן פתחתי באוניברסיטת חיפה בי"ס לרפואה משלימה. כיום, כידוע, אפשר למצוא את הרפואה המשלימה במרבית הקופות ובתי החולים בארץ.

איך היית מתאר את עבודתך ברפואה הסינית? להמשך קריאה »

מה תחומי ההתמחות שלך?
קשה לי להגיד שיש לי "תחום התמחות" מיכוון שלא למדתי בצורה מרוכזת וממושכת תחום אחד. בארץ יש נטייה למטפלים להגדיר את עצמם בתור "מומחים" למרות שכמעט אף אחד מהם לא באמת התמחה במסגרת מקצועית ממושכת. אפשר לתת דוגמא לצורך השוואה מסגרות התמחות של רופאים שנמשכות 4-6 שנים של התנסות קלינית יום- יומית.
אני מטפל בקליניקה פרטית ובמרפאה של קופ"ח מכבי.
בקופה אני נפגש לרוב,כ-70%,עם מקרים מתחום האורטופדיה/ראומטולוגיה, כך שיש לי יותר נסיון בתחום הזה בשנים האחרונות.
אם הייתי בוחר תחום להתמחות בו זה היה תחום הגאסטרו אינטסטינאל.

מהם הכלים הדומיננטיים שלך בטיפול?
דיקור וצמחים.לאו דווקא בסדר הזה.
יש לי יתרון בצמחים, אני מלמד צמחים, וממשיך ללמוד ולחקור את התחום כבר 10 שנים , כמו כן עבדתי שש שנים בבתי מרקחת לצמחי סיניים, ולכן יצא לי שם של מטפל בצמחים .יש שפונים אלי לטיפול רק בצמחים,אך בקליניקה הפרטית ובקופה אני עובד הרבה גם עם דיקור,כוסות רוח ,מוקסות ומשלב מעט ארומתרפיה ומסג'.

איך אתה רואה את השילוב בין דיקור לצמחים ? בסין נהוג להפריד בין מטפל בצמחים למטפל בדיקור גם בעבר זה היה ככה, ואפשר להגיד שברמה התיאורטית יש שוני בצורת האבחנה והאסטרטגיה הטיפולית בין שתי השיטות?
למרות זאת אני רואה בקליניקה שהשילוב עובד מעולה ביחד. בעיקר בבעיות כרוניות, של חסר דם ויין, צמחים ודיקור הוא שילוב הכרחי. הדיקור מאזן את הצ'י ומווסת אותו,אך לדעתי לא באמת מחזק אותו ברמה החומרית.לדוגמא במצבי חסר דם על רקע חסר בטחול אפשר לדקור את St 36 שבעצם מווסת את ה qi במרידיאן של הקיבה ועל ידי כך מגרה את הטחול לעבוד בצורה אפקטיבית יותר ולייצר יותר דם, או לדקור את Liv 3 שמניעה ומווסתת את זרימת הצ'י של הכבד וע"י כך עוזרת לו לבצע את פעולות אחסון ושחרור הדם בצורה טובה ומאוזנת יותר- כלומר השינוי הוא ברמת וויסות הצ'י. לעומת זאת שאתה נותן צמח כמו shu di huang הצמח מחזק את הדם ברמה חומרית עמוקה יותר, כלומר הצמח עצמו הוא חומר ייני, עשיר וסמיך שמזין את הגוף וספציפית את הדם, ממש כמו לאכול מזון שמזין ומעשיר.
אני רואה שאלו שמקבלים טיפול משולב שם התוצאות הכי טובות. ראיתי בסין שמאסטרים גדולים לאקופונקטורה נותנים פורמולות בסיסיות שלמדו או מפנים להרבליסט שייתן צמחים במקרים מסוימים שצריך יותר הזנה במצבים כרוניים.

לבך נוטה יותר לצמחים?
בחרתי ללמד תחום זה כי תיאורטית יש לי יתרון. אני מתעסק בצמחים מעבר לתחום התרפיה מזה שנים, עוד במסגרת לימודי ביולוגיה בתיכון,ובהמשך בעיקר ע"י לימוד עצמי בתחום הבוטניקה . יש לי ידע ואהבה עצומה לצמחים מאז שאני זוכר את עצמי . שהייתי ילד ברמת השרון לפני שלושים שנה זו הייתה מושבה שמסביב הכול היו פרדסים, בזמן שרוב הילדים הלכו לשחק כדורגל אני הייתי הולך לקטוף פרחים ,זו אהבה מאד גדולה בכלל ובפרט לרפואת צמחים בחיבור למקצוע.
מצד שני אני עובד הרבה עם דיקור ומוקסם כל פעם מחדש מהאפקט המדהים של השיטה הזו.
מה הגישה שלך לגבי ספרים?
אין יותר טוב מזה! את רוב ההתמקדות שלי עשיתי מתוך קריאה. בעיקר בארץ שהתחום הוא צעיר יחסית 15-20 שנה, חסרים "מסטארים" אמיתיים לכן מטפל פה של 15-10 שנה נחשב פה למסטר. בסין הייתה לנו מורה שסיפרה שאין לה הרבה עבודה כי היא נחשבת לצעירה ובתחום "רק" 13 שנה . פה אין לנו בארץ רופא שעוסק ארבעים חמישים שנה שאפשר ללמוד ממנו. ארבע שנות הלימוד במכללה הם ממש רק הבסיס, לכן לספרים אין תחליף, אני חובב אדיר של ספרים. בתור סטודנט גרתי אצל הוריי, עבדתי ובכל מה שהרווחתי קניתי ספרי רפואה סינית, יש לי בבית קרוב למאתיים, שלוש מאות ספרים ברפואה הסינית כל מה שתראה בחנויות כל מה שיוצא במערב אני גומע: ג'ובאני,דדמן, בוב פלוס, בנסקי…
אם תשווה את הטקסטים לאלו שזמינים בסין זה כלום.
יום אחד נכנסתי לספריה של האוניברסיטה בסין בהנג דזו ,יש להם ספריה שלוש קומות, מדפים גבוהים מלאים טקסטים קלאסיים ,ספרים, ביאורים ניתוחים, רק ברפואה סינית,לכן כל ספר שיש במערב הוא חשוב. כמו כן גם הז'ורנאל של דדמן ואתרים באינטרנט דוגמת אתר זה.
הייתי ממליץ לסטודנט שנה שלישית רביעית שני ספרים:
1. Chinese Herbal Medicines- comparisons and characteristics/ Yifan Yang – בתחום צמחים בודדים, ספר שמדבר על הבדלים והשוואות הין צמחים בודדים
2. Clinical Handbook of Internal Medicine/ Maclean and Lyttelton
ספרים מעולים לפרקטיקה
קלינית, יקרים אך מצוינים.

באיזה אופן השתנית במהלך השנים בתור מטפל ובאיזה אופן השתנתה ראייתך לגבי הרפואה הסינית?

מבחינת התיאוריה הבסיסית נשארתי אותו דבר. כל הזמן אתה מעמיק,וככל שאתה לומד ,אתה מתקדם אך מבין שיש כל כך הרבה ללמוד. אין גבול ללמידה ובעצם יש כל הזמן מקומות אפורים שטרם העמקת בהם. לפעמים זה יכול להיות מתסכל, סיימתי ללמוד לפני שמונה שנים שזה כלום למעשה, יש לי ניסיון וכיוון טיפולי, יש בסיס אך ככל שאתה יודע יותר אתה גם מבין כמה עוד חסר לך. בתוצאות הקליניות אתה כל הזמן משתפר, אנחנו נכשלים המון וממשיכים ללמוד ולנתח "קייסים". ברפואה סינית מבחינת טכניקה יש הרבה היכן להשתפר: בדיקור, לקיחת דופק, התפתחות גופנית של מטפל. גופנית השתניתי במהלך עשר השנים בצורה משמעותית: בתור סטודנט אכלתי ללא מודעות, הלכתי לישון מאוחר . כיום התזונה שלי , שעות שינה ,פעילות גופנית היום אני במקום אחר…
תוכל להרחיב על התירגול והעבודה האישית שאתה עושה
בערך שלושה-חמישה אימונים בשבוע :אימונים אירוביים, מתיחות, ריצה, צ'י קונג,הליכה מוקדמת לשינה, התזונה בריאה, כל אלו משפרים את האופן בו אני מטפל ואת הדרך בה אני עובד על הצ'י, הטכניקה של הדיקור, העמידה,נשימה…אנשים שמתרגלים צ'י קונג ויודעים לעבוד עם הצ'י יגידו לך שכמובן שזה דבר שבא לידי ביטוי ומורגש בטיפולים.

בתחילה הלימודים רפואה סינית זה אוסף של מידע של פרטים באיזה שלב הכל התחבר ?
כסטודנט שנה רביעית הדברים התחילו להתחבר ,לימדו אותנו תיאוריה, הניסיון של המורים היה מועט מהיום, מורה התחיל ללמד שנתיים לאחר שסיים לימודים בעצמו. כלומר לעומת היום המורים היו פחות מנוסים , החינוך שקיבלנו היה לא מספיק טוב, היה הרבה בלבול לא למדו אותנו היסטוריה של הרפואה, לא נעשה קשר בין התיאוריות. גם היום זה עוד קיים במקומות מסוימים. אומרים לך זה ששת השכבות ,זה ארבעת הרמותת זה ה – ZHANG –FU וכו'. לא תמיד מסבירים לך שזה התפתחות, שזה התחיל מששת השכבות, Zhang Zhong jing המציא תיאוריה 200 שנה אחה"ס, 4 הרמות זה באלף שבע מאות ומשהו ומדובר על משהו אחר לגמרי. ובערך בשנה השלישית ללימודים אמרתי זהו, ישבתי עם ספרים ועשיתי לעצמי סדר. מאז החשיבה נהייתה יותר מחודדת ויותר דאואיסטית אתה מתחיל לשים לב לדברים בכל יום. כלומר אין לי הארה משמעותית אלא תובנות יומיומיות מעמיקות.

מה ההבדל המהותי בין הצמחים לדיקור לדעתך?

להמשך קריאה »