יולי 26 2007
מיהו מטפל – שאלה ששאלתי את עצמי ולא רק את עצמי עם סיום לימודי הרפואה הסינית
מאת: יעל וייס – מטפלת ברפואה סינית קלאסית
רוני ספיר-מטפל ברפואה סינית- מנהל מזרח מערב
"בטיפול צריך להיות איזון מאד דק בין לגרום למטופל להרגיש שאתה מאד זמין עבורו ושירגיש מאד בנוח, לבין נתינת תחושה ברורה שאתה המטפל שלו. אסור להתייחס יותר מידי למחלה שהמטופל בא איתה. "באת להיות בריא ,אז תהיה בריא." אני כמטפל אטפל במחלה שלך מבלי להסביר יותר מידי, צריך להבין ממי בא הרצון להסביר מהמטפל או מהמטופל. היתרון בטיפול בדיקור הוא שאין שליטה. אתה סומך ב-100% על המטפל, לא חושב ולא אחראי על תהליך ההחלטה. צריך להכניס את המטופל מהתחלה לחוסר ציפיה להטבה. כמטפל לא צריך להתלהב יותר מידי מ"הצלחות" ולא "מכשלונות", אלא להיות חזקים ובטוחים בדרך. זאת עבודה קשה, טובה ונהדרת, אבל קשה. לשנות מצב אנרגטי של אדם, להביא אדם ממקום אחד לשני זה קשה. אסור להפסיק ללמוד לרגע".
אמיר משאל-מטפל ברפואה סינית , מרצה "בפקולטה למדעי החקלאות" :
"השאלות מדוע בחרתי להיות מטפל ולמה אני בוחר להיות מטפל הן למעשה אותה שאלה. צריך לבחור כל הזמן זו שאלה שמעסיקה אותי הרבה, בעיקר בזמן האחרון. פטר וואן קרוול מדבר על כך שלהיות מטפל זה גם החובה כלומר החובה לטפל באדם שזקוק לטיפול, (היא בלבד לא מספיקה), גם הכבוד – תחושת אסירת תודה או תחושת הזכות ,להיות עם המטופל ולטפל בו, וגם הכיף – שזה פשוט כיף לטפל. לטפל מבחינתי זה קודם כל המפגש, המפגש בין שני אנשים. המפגש בין התדר שלי לתדר של המטופל. המפגש הזה שיכול לאפשר שינוי. כשאתה מעודן אתה יכול לפגוש בדופק את ה-QI הנכון של המטופל. יש לי תחושה של זכות גדולה. אני מודה לאלוהים שנתן לי את היכולת להרגיש את התחושה הזו במקום הזה.כמטפל חשוב לנסות לבטל את האגו. כמובן שישנה תחושת סיפוק כאשר כתוצאה מהטיפול המטופל מרגיש יותר טוב ונמצא במקום יותר טוב בחיים שלו, אבל חייבים לדעת להפריד. בכלל במקום של טיפול קשה מאד לדבר על הצלחה וכישלון. במקום הארצי, אם עשית טיפול טוב והוא הצליח, אתה זוקף את זה לזכותך, ואם זה לא הצליח אתה אומר נכשלתי. ומה אם עשית טיפול לא טוב ובכל זאת זה עזר ולהפך ? בהגדרה של לפגוש, לפעמים זה אפילו לא לטפל אלא לעשות אבחנה נכונה. זה חלק מהמפגש. הרב פיהרר לדוגמא שלא "מטפל" או עושה משהו פיזי אבל יודע בדיוק איזה חולה צריך להפנות לאיזה רופא. זו שליחות. זה מעורר בי המון השראה. בעצם זה שהוא קולט את הבעיה הוא מציל חיים. אני לא רואה את המקום של המטפל הסיני אחר מרופא טוב או פסיכולוג טוב. אתה חלק מהתהליך ואתה צריך לדעת מה לעשות. חלק ממקצוענות בעיני זה "החוזה" שאתה עושה עם המטופל. אתה עושה הערכה כל כמה זמן הוא צריך להגיע. אם המטופל זקוק במהלך הזמן הזה שוב לטיפול, לא אגבה ממנו תשלום. זה השיעור שלי. זה חשוב שהמטופל לא יחשוב שאתה מטפל בו בשביל הכסף. זה לא נכון שמישהו יעכב את הריפוי שלו בגלל שאין לו כסף, אם הרצון שלו הוא ממקום כנה. (יש הרבה שלא באמת רוצים לקבל טיפול ומשליכים את זה על העניין הכספי). מבחינתי – זה חלק מהשליחות שלי וממה שאני יכול לספוג".
אמיר בר שי- M.D,פנימאי בביה"ח איכילוב, מרצה לרפואה מערבית ב"מזרח-מערב":
מה גרם לך לרצות להיות רופא? "בהתחלה עניין אותי להבין איך הגוף עובד, מחלות וכו'. לא ידעתי מה זה להיות רופא. כמעט ולא הלכתי לרפואה, כי ידעתי שאין בזה כסף. זה היה גורל, מקרה. יש דברים מכוונים ע"י כוחות שאנחנו לא מודעים אליהם. בכיתה י' חשבתי שזה מעניין, יוקרתי, חכם. בצבא כמעט ויתרתי והחלטתי ללמוד משפטים. נרשמתי למשפטים ולרפואה. התקבלתי למשפטים ותכננתי להתחיל ללמוד ואז גיליתי שהתקבלתי גם לרפואה. הלכתי לראיון ולא התרגשתי, כי היה לי ברור שאלך למשפטים. כשראיתי שהתקבלתי החלטתי ללכת לרפואה כי זה מה שבאמת אהבתי ורציתי. טסתי לסאן פרנסיסקו ופגשתי קורא בקלפים, תמהוני הזה. והוא אמר "אתה חייב לעבוד בבית חולים". מה שמחזק זה כשאתה מתחיל לעבוד עם מטופלים, כשיש פידבקים מאד חזקים מבחינת יחסי מטפל-מטופל , האם אתה עוזר או לא . הפעם הראשונה בבית החולים מפחידה מאד. פחדתי מהחשיפה של האנשים. זו היתה השנה הכי מדהימה, כי דווקא מהמקום של הפחד פתאום אתה פוגש, מדבר, נוגע, וזה מדהים, מה שאתה מקבל מהמטופלים. זה הלך והתעצם-עד היום. לפעמים אני לא מאמין איך יכולתי לחשוב על לעשות משהו אחר.
מה זה עבורך להיות רופא? הראיה שלי היא שאתה מרפא. אתה שם על מנת לגרום לטוב לאדם. צריך לחייך ולדבר. צריך לתת את הטיפול התרופתי וכו'. כי הוא יעיל, אבל ראיית המטופל כקומפלקס היא מאד לא מקובלת בעולם המערבי, הראייה של המטופל כאדם.הסיבה היא שהפכנו להיות מכונות, ברגשות, בשאיפות. לפעמים מפספסים דרך פשוטה להצליח במה שאנחנו עושים במקום ללכת לפי פרוטוקולים. הרופא שם הוא על מנת להיות אוזן, להקשיב, לגעת ולפעמים ההקשבה היא יותר משמעותית מהטיפול עצמו, גם אם הוא הוכח כיעיל. הרבה מאד מהמרכיב המפריע בסימפטום הוא המצב הנפשי או הרגשי הנובע מהסימפטום-התחושה של האדם שהוא חולה, התחושה שלא מתייחסים אליו וכו'. אנשים באים לרופא על מנת שיקשיב להם, וזה בדיוק מה שחסר בגלל טבע העולם המערבי. רוב הרופאים לא מדברים או מתייחסים אל המטופל. אחד היתרונות בלהקשיב הוא שהמטפל מרוויח מזה המון. זה ההבדל בין מטפל טוב למטפל מצוין. לדבר עם בן האדם, לקרוא לו בשמו, לשאול אותו מה שלומו. מאד לא מובן מאליו".
בסיה גרינברג-מטפלת ברפואה סינית, מרצה ב"מזרח – מערב":
מדוע בחרת לטפל?
"חיפשתי כלי הומניטרי לפתור בעיות. באתי ממקום שרצה להיות אלטרואיסטי . אני מרגישה שמצאתי דרך לא אגרסיבית לפתוח בעיות" מה זה עבורך להיות מטפלת?"זה חלק גדול ממשמעות החיים שלי. זה עושה אותי מאד מאושרת. זו אחריות מאד גדולה. זה עזר לי להבין משהו מסוד החיים".
מיכל לוי-מטפלת ברפואה סינית, מרצה ב"מזרח – מערב".
מדוע בחרת לטפל? "לא בחרתי, זה בחר בי. היתה השתלשלות של אירועים שהובילה אותי. המון אנשים רצו ללמד אותי ושאני אטפל בהם. לא היה רגע של בחירה מודעת.
מה זה עבורך להיות מטפלת?
זה מאד מורכב. עברתי תהליך עם השנים. וכיום לאחר עבודה של הרבה שנים אני יכולה לראות בזה עבודה. פעם זו היתה דרך חיים לעשות טוב לאנשים וכל מיני רעיונות גדולים. כיום זה נראה לי המקצוע שלי ואני אוהבת אותו. דווקא היכולת לראות את זה כמקצוע ולא כיעוד וכו' היא חשובה.לקטן. לטפל באנשים חולים. כמו שמישהו צריך שיתקנו לי את האוטו, לתקן את האנשים. המקצוע נותן אפשרות לפגוש באנשים מעניינים, להיות באינטראקציה. פעם רציתי לשנות את העולם, היום אני רוצה לטפל באנשים. בדברים הכי פשוטים ומטרידים. הדברים הקטנים לפעמים הם הכי חשובים.מטפל לדעתי, צריך לאפשר לתהליכי ריפוי לקרות. צריך לחפש את המקום של העשיה שבאי העשיה. העשיה האמיתית היא לאפשר לזה לקרות".
מיכאל ליטבק-סטודנט שנה ד' לרפואה סינית ב"מזרח – מערב".
"החיים מתרחשים איתי או בלעדיי. הבחירה להיות מטפל נעשתה בשבילי, מעצם אותו כוח חיים.הפעולה היחידה שנעשתה על ידי הייתה לבחור במודע לחבור אל אותו כוח. כשפגשתי במרחב המתקיים בין 2 בני אדם תחת המסגרת שנקראת טיפול מצאתי ביטוי לנסתר ולנגלה בתוכי, עם התפתחות שסופה לא נראה לעין. ובנקודה הזאת בזמן עשיתי את הבחירה המודעת שלי. בשבילי טיפול הוא אושר זך כמוהו אינני פוגש בשום מקום אחר. כשאני שואל מאיפה האושר אני רואה שכנראה הוא בא מלהזכיר או להחזיר לבני אדם את כוחם הטבעי, זה שמתרחש איתנו או בלעדינו".
בני שהם-סטודנט שנה ד' לרפואה סינית ב"מזרח – מערב":
"להיות מטפל בשבילי זאת מסכה של האדם המושלם, תפקיד של לקבל את כל העולם. מציאה תמידית של האהבה שלי, מקום שמכוון אותי אל האדם שאני רוצה להיות . להיות לוחם אור. בחרתי להיות מטפל כי רציתי להיות כמו המטפל שלי. רציתי להיות מלא ושופע עד כדי שאשפיע את האור שלי על כל הסביבה. רציתי לקבל מבני אדם את הכבוד ההערכה והאהבה שאני מרגיש כלפי המטפל שלי".
מורן אבן-סטודנט שנה ד' לרפואה סינית "במזרח – מערב":
"זה היה טבעי בשבילי. מגיל 14 אני מנסה לטפל. לעזור. מעין מסלול מכוון בשבילי ללכת בו. כשאני חושב על זה בכלל לא חשבתי על משהו אחר שאני רוצה לעשות, אז אולי לא ממש בחרתי בזה. מה זה בשבילי?זה המקום הנעים. הטבעי בשבילי להתפרנס ממנו. להיות בו במהות שלי".
שאלתי גם את עצמי
הבחירה שלי להיות מטפלת היתה מורכבת מגורמים רבים.אני מניחה שברמה כזו או אחרת, היה לי תמיד ברור שאעסוק בטיפול.הבחירה ברפואה סינית הגיעה מתוך רצון לעגן את האינטואיציה ב"אדמה" ובידע, מתוך רצון להבין יותר את העולם ואת עצמי, וגם משום שאני עצמי טופלתי(ומטופלת)בדיקור, והטיפול היווה עבורי, גם בזמנים קשים, מקום של שקט, של תמיכה ושל גדילה וזהו המקום אותו אני שואפת לאפשר למטופלי.אני מרגישה שאני נמצאת בתחילתה של דרך מיוחדת מאד שיש בה אין סוף אפשרויות להתפתחות .מכיוון שאני בתחילת הדרך, אני מניחה שהתשובה לשאלה מה המשמעות של להיות מטפלת עבורי תלך ותתברר, תשתנה ותתעצם במהלך השנים, במקביל להתפתחותי המקצועית.להיות מטפלת זה להיות נוכחת. זה לאפשר לאדם לפגוש את המקום שבתוכו, את השקט שבתוכו ולהשתדל להיות איתו שם, מבלי להפריע.להיות מטפלת זה להקשיב. להיות מטפלת זה להכיל. להיות מטפלת זה להתייחס לאדם כאדם ולנסות להתייחס אל הטרדות הקטנות , אל הטרדות הגדולותואל מה שמעבר לטרדות.להיות מטפלת זה לרצות בטובתו של אדם אחר.להיות מטפלת זאת אחריות גדולה.לעיתים במהלך הטיפול אפשר ממש להרגיש שהמטפל והמטופל נמצאים ב"חלל אחר". שמתאפשר משהו שמביא את שניהם למקום גבוה יותר, רחב יותר, מקום שמורגשת בו השכינה. עבורי זהו חסד וזכות גדולה להיות שם.המפגש הטיפולי מחייב גם אותי לנסות ולהתחבר אל המקום השקט שבתוכי ואל הכוחות החיוניים שבי.לעניות דעתי מטפל טוב, בעיקר, צריך לתת מקום. שמחתי מאד על ההזדמנות שניתנה לי ועל הדברים שנפתחו עבורי בחקירה זו.מי ייתן ואמשיך לגלות, להעמיק ולהתרגש. יעל
