דרך הכוונה – רפואה סינית וצ'י קונג

הריקוד הוא התגלמות של כוונה בצורה. אין זו עבודה של הגוף או עם הגוף אלא רעיון גדול ורחב מזה זהו חיבור של רוח וחומר. כאשר הריקוד לא שלם יתכן והוא שינוי מושכל של צורות, אולי ביטוי רגשי בתנועה אך אין זה ריקוד שלם – אין אחדות. כדי לנוע צריך לדעת לעצור, להיות באין שבין התנועות, להרגיש את התנועה שבאין תנועה ואת הבלתי משתנה בתוך התנועה. לנוע ללא עשיה, כמו שכתוב בספר הדרך והסגולה – בכל תנועה יש חוסר תנועה בכל עמידה יש תנועה. כאשר נעדר הקשר בין המודע, הרגש, הגוף והכוונה יש נתק, דבר חלקי בלבד, נשברת האחדות.
בעת לימודי בהונג קונג אצל מסטר צ'ן את אומנות התנועה התחלתי להבין את האחדות, יופייה והקסם שטמון בה. אחדות זו שנשכחה מאתנו, נקטעה יתכן בשל פחדים או חסימות. בעוד הגוף כמהה לחזור אל קשר ראשוני זה, הקשר לא אבד אלא אבדה הדרך.
אומנות התנועה כמו אומנות הפיסול היא אומנות הגילוי. קיים סיפור על אדם אשר הביט בפסל מכה על סלע. מרגע לרגע ראה האדם את לידתו של פסל נפלא ומלא חיים, שאל האיש את הפסל כיצד אתה יוצר דמות חיה זו מתוך חתיכת סלע דומם. ענה לו הפסל אני לא יוצר את הפסל הוא נמצא בתוך האבן אני רק חושף אותו. הריקוד בא לידי ביטוי דרכנו ולא נוצר על ידנו. אם הפך לבידור לדבר התלוי בתגובה חיצונית הפך לריקודו של הפחד הוא איבד את שלמותו את חייו. ריקוד הנעדר שלימות, אינו יוצר אינו בונה, אלא סוגר, מצמצם ומוביל לחידלון. יתכן וזו דרך ביטוי מרגשת ומהנה, אך הורסת לעומת הריקוד השלם שהינו מגדיל מבריא ומשחרר.
השלם גדול מסכום חלקיו; אדם בלי לב הוא לא אדם, למרות שחסר רק חלק אחד. ריקוד בלי לב הוא לא ריקוד. במהלך שהותי בהונג קונג פגשתי אישה שעבדה עם להקת רקדנים ישראלית שהגיעה להופעה בעיר. הוזמנתי על ידה למופע והגעתי עם חברה ללימודים. המופע היה מיוחד ומרגש כך שבעת המופע ישבנו אני ואחותי הסינית (הקבוצה שלומדת יחד נחשבת אצל הסינים למשפחה והמורה הוא האבא) נלהבים ורק אמרנו מדי פעם ביננו איזה יופי של קונג פו. יש להבהיר את המושג קונג פו;. זהו מושג המבטא רמה גבוהה של עשייה, מצב בו האדם מגיע לאחדות עם מה שהוא עושה. יצענו מהמופע מוקסמים מהחינניות, היופי והשליטה שהפגינו הרקדנים. יום לאחר מכן לאחר אימון הבוקר שלי עם המסטר נסעתי הביתה ברכבת התחתית אל האי שבו גרתי (כן הרכבת נוסעת מתחת לים). לפתע שמעתי קשקושים וצחקוקים בעברית מהקרון הסמוך. ניגשתי לראות את פשר ההמולה ומשיחה עם הקבוצה העליזה והמצחקקת הופתעתי לגלות שהם רקדני המופע מאמש. הבעתי בפניהם את התפעלותי מהמופע שלהם והוזמנתי על ידם להצטרף לטיול שעשו באי.
בלכתי עמם הבחנתי שחלקם ממש בקושי הולכים וגופם מלא בכאבים. לא הבנתי את הדבר שכן יום קודם לכן תנועתם נראתה קלילה ומלאת חיים. לשאלתי השיבו שלאחר כמה מופעים גופם מלא מכאובים. הבנתי כי המופע אינו מיטיב עמם, וסביר שהכאב בתווך הארוך יהפך לנזק. שאלתי אותם איך אם כך ירקדו בעוד 10 שנים. הם השיבו שלא יוכלו לרקוד כך עוד זמן רב ובעתיד ודאי יעסקו בלימוד ריקוד או משהו אחר.
כאשר הגענו לאחד החופים התאמנתי בתנועות אותם לימד אותי המסטר. תנועות פשוטות אשר עובדות על הרמוניה ואחדות של התנועה. הדבר מצא חן בעיני כמה מהרקדנים שניסו לעשות כמוני. בתנועתם היה יופי מסוים אך היא היתה חלקית לגמרי לא היה בה את העוצמה את השחרור ואת ההרמוניה. קשה היה לי אפילו להסביר להם כמה רחוקה התנועה שעשו ממצב של תנועה מתוך אחדות. לא היה לנו עולם מושגים משותף . כמו הסיפור על הדג שרואה את חברו הצב על גדת הנהר ושואל אותו למעשיו. עונה לו הצב הולך אני אל הגשר, משיב לו הדג התכונתה ודאי לומר שאתה שוחה אל הגשר. הדג שלא למד ללכת מעולם מצליח להבין עד גבול התנסותו את מעשיו של הצב או כמו שאומר פתגם סיני, לא ניתן לאכול את התפריט,כלומר אין תחליף לעשית הדבר עצמו. הדבר שאותו ניתן לתאר במילים אינו הדבר האמיתי אומר לאו צה בספר הטאו. אומנות התנועה זהו לא דבר שלומדים אך מורה טוב יכול לעזור לנו להשתחרר להגיע אל עצמנו ולגלות את הטאו(האמת) שבתוכנו. הטאו לא שכח מעולם את בני האדם אך בני האדם שכחו את הטאו.

תגיות: התנועה המרפאת, ריקוד

כתובת טרקבק | RSS תגובות