דרך הכוונה – רפואה סינית וצ'י קונג

מירה ניסן – מרצה ומטפלת ברפואה סינית

במה הקליניקה שלך מתמחה או מה תחומי ההתמחות העיקריים שלך?
בקליניקה אני יכולה לעבוד ולשלב דיקור- TCM או יפני, צמחים סינים וטווינה שזו פיזיותרפיה סינית.
ומה היית מגדירה כתחום ההתמחות העיקרי שלך?
איכשהו זה יכול להישמע אולי קצת מוזר אבל תחום ההתמחות העיקרי שלי זה בני אדם.
את יכולה להרחיב קצת בנושא הזה ?
הדיקור הטווינה והצמחים זו רק דרך מבחינתי לשפר איכות חיים פיזית וריגשית של אנשים, מתוך אמונה שמי שהגיע אליי יש לי יכולת לעזור לו. המפגש בינינו לא מקרי ואני ספציפית יכולה לעזור לו וכמו כן אני יכולה הרבה ללמוד ממנו ולהעזר בו.
אני מורה לצמחי מרפא, אני אוהבת מאוד צמחי מרפא למדתי שנתיים פיזיותרפיה סינית (טווינה), כמובן דיקור, השקעתי גם בדיקור הסיני בהמשך למדתי גם דיקור יפני, כלומר יש לי את הכלים אבל כולם דרך לשפר איכות חיים של אנשים .
את אומרת שההתמחות שלך היא לנסות להבין יותר את המכלול של האדם,  כלומר לטפל באדם שמאחורי הסימפטומים ? כן, כן אני מתרגמת את זה לסינדרומים סיניים, לבחירת נקודות דיקור, צמחים אבל אני יכולה לתרגם את זה גם לשיחה אישית נעימה, לדמיון מודרך לדירבון להתחיל לעסוק בתחביבים ולעוד הרבה כיוונים גם מהסוג הזה.
זו נשמעת גישה קצת פסיכואנליטית. המטופל יעלה את הדברים בשיחה ומתוך זה יהיה תהליך ריפוי מעבר לכלים הבסיסיים של הרפואה הסינית שציינת ?
כשמטופל מגיע אליי מבחינתי אני קליניקה לרפואה סינית. מטופל יכול להגיע אליי עם פריצת דיסק, עם כאב גב אקוטי, עם בעיות במערכת עיכול או כל תלונה אחרת. אכשיהו, בסופו של דבר אנחנו לרוב לא נשארים שם, בסימפטום. מעבר לבעיה הפיזית תמיד חשוב להבין למה המערכת גופנית- רגשית פיתחה את הבעיה הזאת. דרך הסתכלות סינית אני יכולה להסביר לו למשל שאם הטחול אחראי על עיכול מזון ומערכת העיכול שלו לא עובדת בצורה תקינה. באותה מידה הוא אחראי על עיכול והטמעה של ידע ואינפורמציה ותהליכי החשיבה ואין פלא שהמערכת הזו חלשה גם כן. לחבר אותו קצת לתיאוריה, לפילוסופיה שהוא יבין את השפה קצת. רוב המטופלים שלי מכירים את המונחים רוצים להבין אותם וזה עוזר להם להתקדם בטיפול ודרך זה אנחנו מגיעים לעוד דברים. הכול דרך הרפואה הסינית זאת אומרת אני לא מתיימרת להשתמש בכלים שאין לי, שהם איזשהם כלים פסיכולוגיים, אין לי שום הכשרה פסיכולוגית, פשוט להיות שם כבנאדם באופן במלא במקביל לשימוש במחטים, בצמחים ובטווינה.
להביא את עצמך כבנאדם באמת למקום הזה ולא לתפוס אולי ריחוק שלפעמים קורה בטיפול בין מטפל למטופל
אין בכלל ריחוק. יש כן יחסי מטפל- מטופל, אני בכל זאת מטפלת שלהם אבל זה לא ממקום של ריחוק. זה איזשהו מעמד שנחוץ כדי שאני אוכל לעשות איזושהי השפעה על הבריאות שלהם. הרבה מהם הופכים להיות מטופלים חברים. כי בגלל שזה המצב אנחנו בעצם עובדים על שינויים בטווח הארוך. לכן יכול להיות שהם יגיעו כאשר הגב תפוס בכאב אקוטי, אבל אחרי פעם, פעמיים, שלוש , ארבע יצאנו מההתקף והרבה מהם בחרו מסיבות שונות להמשיך ולהישאר. הרבה מטופלים נשארים הרבה זמן יש לי המון מטופלים של שנים, שבחרו בגישה של רפואה מניעתית. הם לא באים כל שבוע כמובן, אבל אלה שהם מטופלים של שנים יש משהו כבר מעבר, ממש חברים, משהו בחברות הזו חשוב לי ולהם.
טלפון בחגים ?
כן, כן לי זה חשוב בעבודה שלי ובסיפוק המקצועי ולהם זה חשוב באמון בתהליך הטיפול ובמה שקורה.
זה נשמע לי נפלא. אין אנשים שחשוב להם הריחוק הזה. לבוא למטפל שהוא לא חבר ?
אנשים כאלו אני מזהה אותם והם מזהים אותי. אם זה פחות מתאים והם מרגישים את זה אז אולי הם יעשו את השניים שלושה טיפולים שעוזרים להם בבעיית הגב וימשיכו הלאה. ואולי יתקשרו אליי פעם הבאה עוד חצי שנה כשעוד פעם תהיה בעיית גב כי עזרתי להם, או אולי יחפשו בכלל מטפל אחר … יש לי את המטופלים שאני מזהה שהם רוצים לבוא, לשכב, לקבל טיפול וללכת. חשוב לי לתת להם את המקום הזה. אם זיהיתי את זה נכון ואיפשרתי להם את המקום הזה זה מבחינתי זה עונה בדיוק על מה שאמרתי קודם שתחום התמחות שלי זה אנשים. אבל אין לי הרבה כאלה כנראה בכל זאת אני מרגישה שלאנשים בחברה שלנו וברפואה שלנו חסר מקום לדבר. לדבר על הבריאות שלהם לדבר על דברים שהובילו לחולי שלהם , לדבר על החיים שלהם. אז אין לי הרבה כאלה, רוב המטופלים שלי רוצים לדבר.
האם תמיד ככה הייתה נראית הקליניקה שלך והדרך שבה טיפלת או שעם הזמן זה השתנה
זה היה ככה מהתחלה, זה רק עניין של תהליך שזה התגבש כהבנה שכזו אני שככה אני מטפלת וכמה זה חשוב לי שזה ככה .
קיבלת את הפידבק מהמטופלים שלך שזה חשוב להם ?
כן, נכון. אבל זה היה ככה כמעט מההתחלה. כי גם בחיים הפרטיים שלי כששואלים אותי מה התחביב שלך התשובה שלי היא אנשים. אז ברור שזה יגיע לקליניקה.
יכול להיות שגם בחיים הפרטיים שלך, לחברים את סוג של מטפלת בהם ?
זה קורה וזה מקום שאני עובדת עליו כדי שעם חברים שלי אני אהיה אני, כלומר חלקם אולי רגילים שאני סוג של מטפלת שלהם ואני עובדת על זה שזה כבר לא יהיה ככה.
למה ?
כי עם חברים שלי הם לא מטפלים בי ואני לא מטפלת בהם. שיהיה מקום שאני אני ולא מטפלת. אני עובדת על זה.
דווקא בכיוון ההפוך זה כן חשוב לך לשים את הגבולות ?
זה חדש זה לא היה ככה. אם היית שואל אותי לפני שנתיים לא הייתי אומרת את זה.

לאיזה זרם ברפואה הסינית את נוטה TCM וכו'. מדוע את מעדיפה אותו על פני האחרים?
אני משתמשת בשני זרמים הזרם האחד- זה ה TCM שאני מאוד מכבדת אותו חושבת שהוא פשוט, נכון, מדויק, אפקטיבי ומוכיח את עצמו. בכל זאת רכשתי גם את הכלי של שיטות של כמה מאסטרים יפנים, בייחוד את השיטה של המאסטר נאגאנו. אני מאוד אוהבת את הפידבק הגופני שיש בה. היא משתמשת המון בהקשבה לרפלקסים של הגוף ואז יש פידבק גופני די מיידי יחד עם הדופק והלשון. עם הניסיון המצטבר שלי אני רואה את הנתונים מה שעלה בתשאול ,דופק, לשון, אבחנת גוף ואז אני מחליטה מהניסיון הקליני שלי נכון, לנקודה זאת, האם לעבוד ב TCM או האם לעבוד בשיטה של אחד המאסטרים היפניים. וזה יכול גם להשתנות אני יכולה לעשות כמה טיפולים ככה ואחר כך כמה טיפולים אחרת תלוי איך הגוף והבנאדם מדברים אליי.
אם אני מבין נכון הדיאגנוזה הראשונית שאת עושה היא על פי הרפואה הסינית ואז את מחליטה האם לשלב בין הכלים או ללכת על זה או זה?
בטיפול ראשון אני עושה את התשאול הראשון הארוך וכולי' אבל בכל טיפול אני עושה דופק ולשון אבחנת גוף שזה כבר יותר מהאבחנה היפנית. אני רואה מה עולה אם צפים דברים מאוד ברורים על פי הגישה היפנית ואני יודעת על פי מכלול הדברים שהטיפול יהיה אפקטיבי אז אני עובדת על פי היפנית. אם לא עלו דברים מובהקים או שעלו אבל אני יודעת שהעבודה על פי הרפואה הסינית TCM תיתן לי תוצאה מעולה אז אני אעבוד על פי ה TCM . אני מרגישה שיש לי ארגז כלים ואני יכולה לבחור עם איזה כלי לעבוד כל פעם. זה בלי שום קשר שכל מטופל בכל טיפול מקבל טווינה. אם זה טווינה בפנים לשם הרוגע והשלווה צוואר, כתפיים שכמות או משהו יותר אורטופדי כמו בטווינה המקורית.
הטווינה בעינייך הינו מרכיב מאוד חשוב שאת מקפידה שיהיה בכל טיפול, תוכלי להרחיב למה?
היום לימדתי דופק, סטודנטים שלי שכבו והתאמנו אחד על השני ואחד ששכב ולקחו לו דפקים אמר "תמיד כשלוקחים לי דפקים אני נרדם, שמתם לב איזה מרגיע זה לקיחת דופק ?" אז מהמקום הזה אני אוהבת לעבוד עם המגע, המקום הזה שמישהו שם עליך יד אם זה על העורף, הפנים, הקרקפת הצוואר בזמן ששוכבים עם מחטים ואם זה להפוך אותו אחרי הדיקור ולעשות לו טווינה בשכמות, לשחרר את המתח, להרפות לתת מגע, קצת לפנק. זה בסדר גם פשוט לפנק.
מעניין אותי היחס בין הדברים כאשר את בונה את הטיפול ?
אני מאוד מאמינה בשילוב של דיקור וטווינה, שילוב מנצח בעיניי. אני מאוד אוהבת את הצמחי מרפא ברמה האישית ואוהבת ללמד צמחי מרפא. אבל ככל שעוברות השנים והיכולות שלי כאקופונטוריסטית וכמטפלת אני זקוקה לצמחים פחות ופחות. לכן אני תמיד מתחילה עם הדיקור והטווינה, מן הטיפול הראשון ובצמחים גם אם נראה במובהק שיש צורך אני אומרת להם "נראה מה יהיה עוד שלושה ארבעה טיפולים ואז נחליט אם צריך צמחים". ואם חלו שינויים אפילו עדינים אני אומרת להם "בוא נמשיך בוא ניתן לגוף עוד קצת זמן לעשות את שלו בלי התערבות של צמחים" . אם זה מסתדר אז יופי אם לא אערב צמחים. פתאום נהייתה לי גישה למעט בהתערבות, לתת לגוף את הרמז עם דיקור וטווינה והגוף יסדר משם את העניינים , הגוף והנפש.
אולי בצמחים יש משהו בלתי אמצעי בין מטפל למטופל גם המחט הוא מתווך בין המטפל למטופל והצמחים זהו גורם חיצוני שגדל באקלים אחר עם היכולות שלו?
אני לא מרגישה שזה משם. גם כשאני כותבת פורמולה, אמיר (בן זוגי) תמיד אומר לי שכשאני עוזרת לתלמידים לכתוב פורמולה אני יכולה בעשר דקות להציע להם את הפורמולות הכי מצוינות. כשזה מטופל שלי אני יכולה לשבת שעה וחצי על הפורמולה אפילו שאני כבר שבע שנים נותנת צמחים. אני כל כך במחשבה והתחברות למטופל, כך שזה לא מהמקום הזה. זה פשוט מפני שאני מרגישה שאני מצליחה לעשות הרבה בלי, וגם בבעיות פנימיות וכרוניות. אני משתפרת כמדקרת וזה נותן לי את הגישה של בוא ניתן לגוף לרפא את עצמו, בוא לנמען להוסיף דברים מבחוץ. כמות הצמחים שאני נותנת היום היא הרבה פחות מפעם. יש מטופלים שמגיעים אליי ואומרים "אני רוצה רק טווינה וצמחים ולא מחטים", גם בזה אני מתאימה את עצמי למטופל גם אם הוא רוצה לבוא רק פעם בחודש לקבל רק צמחים ללא טווינא- גם טוב.

מה הגישה שהיית ממליצה לסטודנטים בראשית דרכם, במבוכה של ההתחלה בבואם ללמוד את הרפואה הסינית ?
.להיות. לקבל את המבוכה ולהיות אם זה. לא להילחם בה להיות בה. לא להיות בתחרות, אך לא לקבל אותה במעיין פסיביות אשר מובילה לעצלנות. לקבל אותה, לדעת שזו שפה חדשה, זה לוקח זמן לרכוש אותה .בשנה ג'-ד' לפעמים עוד לפני אבל באזור שנה ג' ד' הפאזל מתחיל להתחבר, החלקים מתחילים להתחבר. כל הזמן לחזור לבסיס. ככל שהידע שלך עולה לחזור לחומרים של שנה א' וב'. הספרים הכי בסיסיים כמו ג'ובאני, תיאוריות כי אז אתה מבין טוב יותר את מה שרשום שם בספר תיאוריה, ואם אתה מבין טוב את הבסיס הרמה שלך תעלה.
איך ההבנות בתחום ההתמחות שלך השתנו ? אמרת שההתמחות שלך הייתה תמיד הקשר שמעבר למילים עוד משהו?
אני יכולה לציין עוד כלי שהתפתח עם הזמן- זו ההבנה כמה חשובה התזונה. אני מעדיפה במקום צמחי מרפא תזונה. אני לא מטיפה לתזונה קיצונית גם אני בחיי היום יום שלי, כטיפוס לא אעמוד בתזונה קיצונית אז אני לא יכולה לדרוש את זה מאחרים. אבל כמה שמשפרים זה טוב, וגם בתקופות של נפילה לחזור לזה ולהמשיך. ההבנה כמה התזונה המערבית המודרנית הגרועה שלנו הורסת אותנו, הורסת את הבריאות שלנו. אני חושבת שהתזונה הסינית כמה שהיא יחסית פשוטה להבנה ללמידה, כל כך נכונה. כל פעם שאני קוראת ספרי תזונה אחרים ומורכבים אני אומרת, זה דברים שהרפואה הסינית אמרה כבר ממזמן- אך רק נוסף הסבר המדעי.
תודות: לרחלי פליישר על העזרה בתמלול הראיון

תגיות: TCM, דיקור, טווינה, מירה ניסן, צמחים סיניים, קליניקה, רפואה סינית

כתובת טרקבק | RSS תגובות